Hüsnü Şenlendirici Babilon and His Band - The music of Gods pt 4 [HQ]

מוסיקה טורקית בת זמננו

CATcerto Promo - Mindaugas Piecaitis & Nora The Piano Cat

Jingle Bells, easy Christmas piano sheet music notes פה מז'ור

Jingle Bells nots

תווים לפסנתר jingle bells

(Christmas Carol) Jingle Bells - Sungha Jung סולו גיטרה

Jingle Bells Guitar Lesson - Christmas Songs סול מז'ור - אקורדים בגיטרה

tchaikovsky הורדת קבצי מידי

הורדת קבצי מידי של יצירות קלאסיות
תוכלו לפתוח את הקבצים בתוכנת "מידי" וכמובן לקרוא אתת הפרטיטורה


http://www.kunstderfuge.com/tchaikovsky.htm

Clubbed to Death - Piano sheet כך נראים התווים בתוכנה

GÜNDEM YAYLI GRUBU Recording in the studio [HD] Album: JACOB DINC - Ma l...

מוזיקה טורקית

فيروز-الليل والأحلام

- לחן יא לור-פיירוז- קובי אפללו - שיר געגועים

קהילות שרות - קהילת אשקלון - למה הקץ נסתם נא

לָמָּה הַקֵּץ נִסְתָּם נָא (X2)
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, נֶאֱמָן

עַמִּי כַּמָּה לוֹ נֶאֱסַר נָא
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן

חוֹבִי מַהֵר סְלַח נָא (X2)
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן

חֶטְאִי כַּשֶּׁלֶג חַוֵּר נָא
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן

וּבְנֵה בֵּית בְּחִירָתִי
וְחוּשָׁה לְעֶזְרָתִי
וְאַקְרִיב לָךְ עוֹלָתִי
כִּי חַסְדָּךְ עָלַי גָּבַר
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן

וְאַקְרִיב לָךְ עוֹלָתִי
כִּי חַסְדָּךְ עָלַי גָּבַר
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן

מחבר:ר' רפאל ענתבי

فيروز _ اهواك بلا امل אהוואק בילא אמאלי

يا لور حبك (مسرحية ميس الريم) - فيروز הרכב מצרי

תקשיבו טוב למה שמנגן הכינור בהמשך

فيروز - mix - يا لور حبك

Ya Lour Hobouki يا لور حبك יא לור חובוקי ميس الريم

מנעד ווקאלי

במוזיקה, קולות הם הדרך לסדר את הצלילים לפי גובהם. במושג "קול" משתמשים בעיקר במקהלה, אך אפשר להשתמש בו גם לדברים אחרים. במוזיקה קיימים ארבעה קולות מרכזיים (מסודרים מן הגבוה לנמוך): סופרן, אלט, טנור ובס. בנוסף לקולות אלו, ישנם עוד שני קולות משניים: קול המצו סופרן, שנמצא בין הסופרן לאלט, וקול הבריטון שנמצא בין קול הטנור לבס.

ארבעת הקולות:סופרן, אלט, טנור ובס בכתיבה למקהלה

את הקולות מייצגים בעזרת תווים. הסופרן נכתב במפתח סול עם "מקל" למעלה, האלט נכתב במפתח סול כאשר ה"מקל" למטה, הטנור נכתב במפתח פה כאשר ה"מקל" למעלה והבס במפתח פה כאשר ה"מקל" שלו למטה. זוהי הצורה המסורתית, המקובלת גם כיום להצגת הקולות במוזיקה.

צורה זו מקובלת בכתיבה למקהלה, אך כשרוצים לכתוב לכל קול בנפרד, הסופרן כתוב במפתח סול, האלט כתוב במפתח דו אלט (כשדו נמצא על השורה השלישית על גבי החמשה), הטנור כתוב במפתח דו טנור (כשדו נמצא על השורה השנייה מלמעלה על גבי החמשה), והבס כתוב במפתח פה.

סופרן:

סופרן הוא הקול הנשי הגבוה ביותר. המנעד הבסיסי של קול זה נע בין התווים: לה באוקטבה השלישית ל-לה באוקטבה החמישית במקלדת הפסנתר (A3-A5)

• זמרות סופרן בולטות במוזיקה הפופולרית: מריה קארי, סלין דיון, ויטני יוסטון, כריסטינה אגילרה, אנסטסיה,קלי קלארקסון ליאונה לואיס.
• רפרטואר קלאסי: מריה קאלאס, רנה פלמינג, ג'ואן סאתרלנד
• בזמר העברי: שולי נתן, אופירה גלוסקא, נחמה הנדל, ריטה.

[עריכה]סופרניסט

סופרניסט הינו המקבילה הגברית לסופרן מבחינת מנעד, "מעברים" וטכניקה. זהו קול נדיר ביותר, אף יותר מקונטרה-טנורים אחרים.

• זמרי סופרניסט במוזיקה הפופולרית: כריס קולפר
• זמרי סופרניסט במוזיקה העברית: דוד ד'אור

מצו-סופרן:

מצו-סופרן הוא הקול הנשי האמצעי בגובהו בין קול האלט לקול הסופרן. המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים: סול באוקטבה השלישית לסול באוקטבה החמישית במקלדת הפסנתר (G3-G5)

• זמרות מצו-סופרן בולטות במוזיקה הפופולרית: ליידי גאגא, מדונה.
• זמרות מצו-סופרן בולטות ברפרטואר הקלאסי: צ'צ'יליה ברטולי, כריסטה לודוויג, ג'ולייטה סימיונטו, מגדלנה קוז'נה.
• זמרות מצו-סופרן בולטות בזמר העברי: אסתר עופרים, עליזה קאשי, יהודית רביץ, יפה ירקוני, עדנה גורן.

[עריכה]

אלט:

אלט או קונטראלטו הוא קול נמוך במעט מהמצו-סופרן. האלט הוא נחשב לקול "פנימי", והוא בעצם המילוי ההרמוני של היצירה. קולות האלט (וגם הטנור) חשובים מאוד במקהלה ובהרכבים, מפני שהם דואגים להרמוניה ונותנים את המרקם של היצירה. את האלט משווים בדרך כלל לכינור שני ברביעיית מיתרים. לעתים קרובות נותן האלט את הקצב, ולכן ביצירות מסוימות קול זה הוא הקול ש"דוחף" את התזמורת קדימה, גורם לה לשמור על הקצב, ולכן קול זה נחשב לחשוב. המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים: מי באוקטבה השלישית למי באוקטבה החמישית (E3-E5)

• כלי האלט העיקריים: אבוב, סקסופון אלט, חלילית אלט, קרן יער ועוד.
• זמרות אלט בולטות:
  • רפרטואר קלאסי: מריאן אנדרסון, קתלין פרייר, מרילין הורן
  • רפרטואר פופולרי או מעורב: שר, קארן קרפנטר, אודטה, נינה סימון, מרסדס סוסה
  • בזמר העברי: שושנה דמארי, ריקה זראי, עדנה לב, ניצה טרמין, רחל אטאס, קורין אלאל

[עריכה]

טנור:

טנור הוא הקול הגברי הטבעי (היינו, מבלי להחשיב קסטראטי וזמרים המשתמשים בפלסטו) הגבוה ביותר. המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים: דו באוקטבה השלישית לדו באוקטבה החמישית (C3-C5)

• זמרי טנור בולטים:
  • רפרטואר קלאסי: חוסה קאררס, לוצ'אנו פבארוטי, פלאסידו דומינגו (שלושת אלה ביצעו הופעות משותפת תחת השם "שלושת הטנורים"), אנדראה בוצ'לי, אנריקו קארוזו
  • רפרטואר פופולרי או מעורב: פרדי מרקיורי, פיל קולינס, בריאן אדאמס, מריו לנצה, מייק בראנט, רוברט פלאנט.
  • בזמר העברי: אפרים שמיר, יהורם גאון, דורון מזר, אריק לביא, לוליק (אברהם לוי), אילי גורליצקי, יגאל בשן, מייק בורשטיין, רן אלירן,שמעון בר.

ישנם זמרים השייכים לקבוצה זו,המפיקים קולות שגבוהים יותר מהטנור,וקולם נקרא לרוב קונטרה טנור: פרדי מרקורי,רוברט פלאנט.

[עריכה]

בריטון:

בריטון הוא קול גברי, שנמצא בין הבס לטנור. הבריטון נחשב לקול "פנימי", ומשום כך הוא גם פחות בולט. קול הבריטון דואג בדרך כלל למילוי ההרמוני של היצירה, והוא קיים בעיקר במקהלה בעלת שישה קולות. המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים: סול באוקטבה השנייה ל-סול באוקטבה הרביעית (G2-G4)

• • כלי הבריטון העיקריים: טרומבון, סקסופון בריטון, בריטון ועוד.
  • זמר בריטון בולט, הן באופרה והן בלידר הוא דיטריך פישר דיסקאו.
  • זמרי בריטון פופולרים: אריק איינשטיין, ג'ים מוריסון, ששי קשת, דודו זכאי, צבי בורודו, עקיבא נוף, בני אמדורסקי, גדעון זינגר.

• ברפרטואר הקלאסי מתחלקת קטגוריה זו (כשמדובר בקול האנושי) לתת-קטגוריות על פי סוג קול/תפקיד:
  • בריטון דרמטי (למשל: תפקיד "יאגו" באופרה "אותלו" מאת ורדי)
  • בריטון לירי (למשל: תפקיד האב ז'רמון באופרה "לה טראוויאטה" מאת ורדי)
  • בריטון קומי (למשל: תפקיד "פיגארו" באופרה הספר מסביליה מאת רוסיני)

[עריכה]

בס:

בס הוא הקול הגברי הנמוך ביותר, התפקיד המוזיקלי הנמוך ביותר ביצירה מסוימת ו/או תפקידו של כלי נגינה אשר לו הטסיטורה הנמוכה ביותר במשפחת כלי-נגינה. המנעד הקולי הבסיסי של קול זה נע בין התווים: מי באוקטבה השנייה למי באוקטבה הרביעית E2-E4

• כלי הבס העיקריים: קונטרבס, טובה, בסון, בס חשמלי ("גיטרה בס") ועוד.
• זמרי בס בולטים:
  • רפרטואר קלאסי: פיודור שאליאפין, סר ג'ון טומלינסון, סטיבן קונולי.
  • רפרטואר פופולרי או מעורב: בארי ווייט, פול רובסון, לאונרד כהן.
  • בזמר העברי: שמעון ישראלי,יוסי בנאי, אלי גורנשטיין, אברהם פררה, שמשון בר-נוי, אילקה (הלל) רווה,(עופר לוי).

• ברפרטואר הקלאסי מתחלקת קטגוריה זו (כשמדובר בקול האנושי) לתת-קטגוריות על פי סוג קול/תפקיד:
• באסו פרופונדו (למשל תפקיד זראסטרו באופרה חליל הקסם מאת מוצרט)
• באסו בּוּפוֹ/באס קומי (למשל תפקיד Don Magnifico באופרה "לכלוכית" מאת רוסיני)
• באס לירי/basso cantate/basse noble (למשל תפקיד המלך פיליפ השני באופרה "דון קארלו" מאת ורדי)
• 
  

טכניקת שירה סדירה

היסודות המרכיבים טכניקת שירה סדירה

• יציבה
• נשימה
• השלכה (פרוייקציה)
• מיקוד
• תמיכה
• מתח שרירי מול רפיון שרירי
• פתיחת הפה
• המנעד
• כיסוי צלילי - הקופרטו
• השימוש בדמיון

יציבה

היציבה הנכונה היא מהאלמנטים הבסיסיים ביותר המרכיבים את הטכניקה הווקאלית.

ברגעים שלפני תחילת השירה ובמהלך השירה עצמה, יש לשאוף לעמידה ישרה וזקופה, ולדמיין כאילו בגופנו חבוי צינור ברזל יציב, העובר מכף רגל עד ראש, צינור המסמל את מסלול זרימת האנרגיה בזמן הביצוע, כמו את מסלול תנועת האויר. זווית הראש תהיה נינוחה וישרה, ללא נטייה מעלה או מטה. את תנוחת הראש הנכונה ניתן לדמות כתנוחה שהיתה מתקבלת אילו היתה תלויה הגולגולת בחוט העובר ממש בקודקוד מרכז הקרקפת. בזמן השירה יש לשאוף לעמידה שיש בה כובד ויציבות ברגליים, כאילו היינו עץ נטוע ויציב השולח שורשים לאדמה. תלישות הגוף והמשיכה כלפי מעלה בזמן השירה, משבשת את יציבות הגוף וההפקה הקולית, וגורמת לחוסר איזון בביצוע.

דוגמא לנטייה לא נכונה לאותה "תלישות" ניתן לראות לעתים אצל זמרים המרימים פתאום את עקב הרגליים בזמן שירת צליל גבוה, וכמו מתרוממים יחד עם העליה במלודיה המושרת.

שתי צורות העמידה המומלצות הן: עמידה בפיסוק מתון ונינוח ברגליים מקבילות, או לחילופין, עמידה בפיסוק מתון תוך שליחת רגל ימין או שמאל (בהתאם להיות הזמר ימני או שמאלי) מרחק כ 20 ס"מ קדימה, וכיפוף קל מאוד של הברך ברגל השלוחה.

פרט ליציבה הגופנית, יש לשאוף למודעות של שליחה קדימה והשלכה אל המרחק ולהיות בזמן השירה כחץ ממוקד הנשלח מקשת. יש להימנע מתחושה סטאטית ומקובעת, שיש בה קיפאון אנרגטי והיכלאות בתוך בועה של הפנמה במקום החצנה.

חזרה למעלה

נשימה

צורת הנשימה הנכונה בזמן שירה הינה פועל יוצא של הצורך בשחרור כל לחץ מיותר מאיזור החזה ומעלה. בכדי לשמור את איזור הגרון והחזה במנוחה, יש לשאוף אויר בצורה יסודית ולא אלימה, שאיפה תחתונה, תוך כדי ניפוח הבטן והגמשתה החוצה, כאילו נכנס האויר אל תוך הכרס, וזו נשפכת החוצה מלאה. בזמן נשיפת האויר החוצה מהריאות, ולמעשה בזמן השירה עצמה, הבטן תתכנס שוב פנימה בהדרגה, תוך כדי ובמקביל להוצאת האויר. יש להקפיד שאיזור החזה והכתפיים יישאר במנוחה, ולא יתרומם מעלה בזמן השאיפה, כפי שקורה בנשימה עליונה, שהיא האינסטינקטיבית יותר, המוכרת לנו ממצבי היום יום הרגילים. כלומר, יש לבודד ולמקד את הפעילות ה"בוכנתית" של הנשימה באיזור הבטן התחתונה בלבד, ולהרגיל את גופנו להתייחס לאיזור הבטן התחתונה כאיזור שבו מתרחשת דחיפת האויר לצורך הזימרה, וכאזור המהווה גם את המחבט הדמיוני של הפקת הצליל. לסיכום - האינדיקציה הויזואלית לזרימה הנשימתית בזמן השירה, תהיה אך ורק תזוזת הבטן התחתונה פנימה והחוצה, ולא תתבטא בתזוזה, יצירת לחץ או התרוממות בחלק הגוף העליון.

שאיפת האויר יכולה להיות שאיפה מהאף או מהפה, כל עוד נשמר העיקרון של נשימה תחתונה.

נשימה מהפה היא מהירה יותר ומאפשרת הכנסת אויר רבה במהירות, אך מאידך היא מסכנת אותנו ביצירת התרחשות אלימה באיזור הגרון, התרחשות שיש לה השפעה שלילית על מנוחת השרירים.

כמו כן בזמן שירה אינטנסיבית, נוטה נשימה מהפה לגרום להתייבשות של חלל הגרון. רצוי אם כן לשאוף אויר מהאף בצורה יסודית, מהירה או איטית בהתאם לאפשרות, ולדבוק ב"תכנית נשימה" נכונה המתייחסת לפראזות, שבנית לעצמך בשלב ההכנה והלימוד של היצירה הספציפית אותה אתה שר.

השלכה (פרוייקציה)

ההשלכה הקולית, בלעז - הפרוייקציה הקולית, הינה יכולתו של הקול להינשא למרחק רב, להיות חודר וברור, ולהתמודד לעתים עם שירה בסביבה של ליווי תזמורתי, או ליווי כלי אחר. במונחים סיפמוניים או אופראיים ניתן לדבר על "לעבור או לא לעבור את התזמורת". קול שיש לו פרוייקציה טובה ונכונה, "יעבור" ליווי תזמורתי ויינשא למרחק, גם אם אינו בעל נפח גדול במיוחד או דרמטי מאוד. לעומת זאת, קול שעקב בעיות מיקוד ופוזיציה, אינו בעל פרוייקציה טובה, ייכשל בהינשאות למרחק והתמודדות עם ליווי תזמורתי, גם אם בחדר החזרות למשל, נשמע כבעל נפח גדול ומרשים.

השגת פרוייקציה ווקאלית טובה תלויה בראש ובראשונה, במיקום אליו אנו מכוונים את זרם האויר בזמן השירה, ובמילים אחרות בפוזיציה הקולית. כאשר בזמן שירה, ממוקד לחץ האויר וכיוון ההפקה הקולית אל אזורי התהודה השונים, כגון הסינוסים בגולגולת, מערות האף ולעתים חלל החזה, יקבל הקול תהודה רבה ויהיה בעל רזוננס חזק וחודר. מאידך, אם בזמן שירה נכוון את שליחת לחץ האויר למקומות בהם אין אפשרות לתהודה, למשל - אם נמקד את תשומת הלב השירתית ואת שליחת האויר לגרון, הרי שהקול לא יזכה בהשלכה טובה, והתוצאה תהיה הפקה קולית דלה, מאומצת, וכזו שאינה מאפשרת גמישות ביצועית.

השלכה קולית תלויה גם, באופן ישיר, ביכולת הזמר לתמוך (ראה סעיף 5-תמיכה) את השירה, כחלק מטכניקה שלמה, וביכולת שלו להזרים לחץ אויר תקיף ומתוכנן לצורך הביצוע.

מיקוד

בזמן שירה, חשוב מאוד לשאוף ליצירת צליל שבבסיסו הוא ממוקד וחד, ואשר לעולם אינו מנותק מ"חוט השדרה" שלו, אותו ניתן להגדיר כברק הקולי, כזה המופיע למשל בברור גמור בזמן אינפוף צורמני ודק מאוד. בהפקה קולית ניתן ליצור צלילים "ממוקדים", וניתן ליצור צלילים "מפוזרים".

צליל מפוזר, כלומר כזה המנותק מחוט השדרה החד והמבריק של הקול, הוא צליל שאין לו מיקוד, בד"כ נשמע כרחב מדי ואינו גמיש. הגברה גדולה של לחץ האויר בהפקה מפוזרת כזאת - תיצור למעשה צעקה. ברוב המקרים, צלילים מפוזרים כאלה גורמים ללחץ מצטבר על אזור הגרון, ובסופו של דבר לצרידות. מאידך, צליל ממוקד, שיש בו חדות וברק, ואשר מכוונן אל עבר חללי התהודה הנכונים (כפי שצויין בסעיף הקודם "השלכה"), הוא צליל בעל גמישות גדולה, פרוייקציה חזקה, ומאפשר לזמר לשיר לאורך זמן ללא חיספוס קולי וללא נפילה לשירה גרונית.

תמיכה

המונח המרכזי ביותר המוזכר בשיח על נושא פיתוח קול, הוא מונח התמיכה.

המונח תמיכה, או באיטלקית : Appoggio , מתאר למעשה מערכת של שימוש בשרירי הגוף השונים, לצורך הפקה קולית סדירה ואיתנה בזמן שירה מקצועית או אינטנסיבית. היינו, זמר שיש לו טכניקה, שחלק גדול ממנה הוא תמיכה נכונה, הוא זמר המשתמש בשרירים השונים בגופו על-מנת "לשאת" את משקל האתגר הקולי בזמן ביצוע. התמיכה הגופנית מערבת את שרירי הבטן, הסרעפת, הגב ושרירים נוספים במלאכת השירה, ומאפשרת לזמר לייצב ולהפיק את קולו - שלא ע"י שימוש מוטעה בשרירי הגרון, ובלא שיהיה עליו ליצור מתח או מצוקה באיזור הגוף העליון, היינו מהחזה ומעלה. באופן בסיסי - תמיכה נכונה תהיה תמיד מורכבת משימוש בשרירי הבטן, לרוב ע"י כיווצם וסחיטת הבטן פנימה או החוצה, כאשר כפועל יוצא מכך, נוצרת גם תנודתיות של שריר הסרעפת מעלה ומטה. תנודתיות הסרעפת, מעלה או מטה (בהתאם לאסכולה או לשיטת המורה), מאפשרת את נשיאת הצליל ואת השמירה על איכותו ויציבותו.

רבים מהזמרים ואנשי ההוראה גורסים כי באופן בסיסי, נוצרת התמיכה לצליל, ע"י סחיטת הבטן פנימה תוך כדי שירה והוצאת האויר. אסכולה אחרת גורסת את ההפך - היינו שיש להגמיש את שרירי הבטן החוצה בזמן הוצאת האויר והפקת הצליל. חלק מהמבצעים משתמשים רבות בשרירי הגב התחתון, וחלקם לא. באופן סכמטי ניתן יהיה לומר, כי תמיכה מהווה תמיד שימוש בשרירי הבטן, הסרעפת והגב, לצורך השירה, אם כי דרך השימוש בהם משתנה בניואנסים מסויימים בין האסכולות או השיטות השונות.

חשוב מאוד לדעת כי שיטת התמיכה היא אינדיבידואלית ומותאמת אישית לכל זמר, ופרט לבסיס הרחב ביותר של השימוש בשרירים כפי שתואר קודם, אין לקבוע כי שיטה אחת מתאימה לכולם, או חייבת להתאים לזמר זה או אחר. דרושים נסיון רחב והיכרות עמוקה עם הגוף, בכדי לקבוע ולדעת איזה סוג של תמיכה מתאים לכל אחד ואחת מאיתנו, ופעמים רבות קורה שאנו מתנסים תקופה ארוכה בדרך תמיכה מסויימת, ובנקודת זמן אחרת מרגישים צורך לשנות דרך זאת.

בכל מקרה תוצאות השירה בשטח תהוונה תמיד את מבחן התמיכה האמיתי. תמיכה תהיה נכונה וטובה, כל זמן שהיא מאפשרת לך לשיר באופן אינטנסיבי ויציב את הרפרטואר שלך, ללא עייפות וללא שחיקת הגרון. תמיכה תהיה נכונה, אם היא מאפשרת לך להגיע לתוצאות יציבות ודומות של הפקה קולית, בכל פעם שאתה בא לבצע יצירה מן הרפרטואר שלך.

ריפיון שרירי מול מתח שרירי

איזור הגרון מהווה למעשה את החלל שבו מצויים מיתרי הקול. את החלל הזה ניתן לדמות לצינור יציב וחלול, שכל תפקידו לאפשר זרימת לחץ אויר או מיים למשל. זרימה יציבה וקבועה של מיים, תתאפשר כל עוד הצינור נשאר יציב ולא מתעקם או משנה את נפח החלל שלו.

בהשאלה ניתן להגדיר כך גם את תפקידם של הגרון ושל כל השרירים באיזור הגרון, המקיפים את שפתיי הקול. תפקידם הוא אחד : לשמור על מצב מנוחה ורפיון, ובכך למנוע כל שיבוש במהלך זרימת האויר הדרוש לשם ההפקה הקולית.

למעשה, כל שריר האוגר מתח ולחץ, אם בגרון, או בכתפיים, או מקומות שונים בפנים, כגון השפתיים, הלסת, המצח והלחיים - מכווץ למעשה את "צינור האויר" המשמש לזימרה, ומחבל בשאיפה להשגת צליל משוחרר ובריא.

ברור אם כן, כי מנוחה ורפיון של שרירי הפנים הוא הכרחי לשם זימרה נכונה.

אולם - שירה נכונה ויציבה איננה אפשרית ללא מתח שרירי מאוזן באיזור הפנים ושרירי חלל הפה. מהו אם כן אותו מתח שרירי מאוזן הדרוש בזמן שירה ? זהו המתח המינימאלי הדרוש למשל לקביעת פתיחה מסויימת של הפה, או פריסת השפתיים בצורה של חיוך או אליפסה, או הרמה של איזור החיך העליון וכדומה. כלומר : בעוד המנוחה השרירית חשובה והכרחית, יש לזכור שלא ניתן לשיר באמת ללא שימוש מאוזן במתח שרירי מסויים, אשר מאפשר לנו להגדיר כיצד נראים פנינו בשברירי השנייה שלפני תחילת השירה, ובזמן השירה עצמה. מיקוד הצליל, ויצירת מסגרת באיזור חלל הפה, מצריכים שימוש במתח שרירי מאוזן זה, ובלעדיו, לא ניתן לייצב פרמטרים חשובים אלה.

יש ללכת אם כן על הקו הדק, העדין, ועל כן הקשה להשגה, של האיזון בין מנוחה ורפיון לבין מתח שרירי מאוזן, ממש כפי שקורה בפריטה על כלי מיתר כמו הגיטרה או העוד : אצבעות יד שמאל חייבות להיות מונחות במתח מסויים על המיתר בכדי להפיק צליל בזמן פריטה, אך ברגע שנאגר לחץ במפגש בין האצבע למיתר - התוצאה שתתקבל תהיה צליל אטום ולא מהדהד, וכמו כן עייפות בכף היד. ממש כפי שלחץ בשרירי הפנים ייגרום לעייפות אצל זמר.

פתיחת הפה

בהסתכלות על זמרים מכל סגנונות המוזיקה השונים, ניתן לראות שרבים מהם בוחרים לפתוח את הפה פתיחה גדולה ורחבה בזמן השירה, בזמן שאחרים דווקא מצמצמים את פתיחת הפה ושרים דרך פישוק שפתיים צר יותר. מהי אם כן הדרך הנכונה ? האם אנו חייבים לפתוח "פה גדול" בכדי להפיק צליל גדול ?

נכון יהיה לומר, כי בזמן פתיחה גדולה של השפתיים, נוח וקל יותר להשתמש בחללי הלוע והפה, המאפשרים לנו להגיע בנוחות יתר לכל איזורי המנעד שלנו, מגבירים את התהודה ולעתים גם מחדדים את התחושה של איזורי המיקוד שלנו. בדרך כלל, שירה של צליל בפה פתוח בנינוחות, כמו למשל בפיהוק, תניב תהודה וקול גדול יותר מאשר שירת אותו הצליל בשפתיים צרות ובפה מאופק.

אבל חשוב מאוד לדעת, כי פתיחת הפה עצמה, איננה ערובה לשירה נכונה יותר, או העצמה של הקול, או מיקום נכון של הקול. זמר השולט בטכניקה טובה, אמור להיות מסוגל לשיר בבהירות, יציבות וחוזק, את כל צלילי המנעד שלו, גם בשפתיים כמעט סגורות לגמרי, כאשר התהודה המרכזית והנכונה נוצרת ע"י שליחת האויר לעבר איזור המסכה והסינוסים.

דרושים נסיון והכרה של הגוף, בכדי לפתוח את הפה לרווחה בזמן שירה - מבלי לשבש את המיקוד הצלילי או לגרום לנפילה של הקול לפוזיציה נמוכה או גרונית.

ההמלצה לפתוח את הפה בצורה רחבה או צרה, צריכה לנבוע מהיכרות עם הבעיות והנטיות הספציפיות של כל תלמיד, וכמו כן צריכה להתאים לרמת הבשלות השרירית והטכנית של התלמיד.

אצל תלמיד מסויים, תהווה פתיחת פה גדול מכשלה רצינית בדרך להשגת המיקוד הקולי, בעוד שאצל תלמיד אחר, דווקא הצרת השפתיים תדחוף לכיוון של שימוש בגרון, ולחץ המשבש את ההפקה הקולית. לכן השאלה שיש לשאול את עצמנו איננה "איזו פתיחה היא הנכונה?" אלא : איזו תנוחה של הפה עוזרת לנו להגיע לפוזיציה הרצוייה ולאיזור המיקוד אליו אנו שואפים, ואיזו מידה של פתיחה מרחיקה אותנו מ"נפילה אל הגרון".

המנעד

כל אדם אשר לומד פיתוח קול ומחפש דרך להשיג טכניקה קולית, שואף להגמיש ולהרחיב את המנעד הקולי שלו, ולגרום לכל צלילי המנעד שלו להישמע יציבים ובעלי איכות וגוון קבועים. ואכן, אחד ממבחני התוצאה החשובים של לימוד פיתוח קול הוא ייצוב המנעד, והגמשתו כלפי מעלה וכלפי מטה.

אולם, לכל סוג קול יש כמובן מנעד מסויים שגבולותיו מעלה ומטה פחות או יותר ידועים. בד"כ לזמר מקצועי יהיה מנעד של כשתי אוקטבות, ולעתים אף מעט יותר מכך. קיימים גם זמרים או אפילו אנשים שאינם מקצועיים, שיש להם באופן טבעי מנעד קולי פנומנאלי או רחב במיוחד, המאפשר להם לעתים לבצע רפרטואר של מס' סוגי קולות שונים. לדוגמא - בריטון שיש לו מנעד המגיע גם לאוקטבות גבוהות של טנור,ויכול לשיר אריה מסויימת של טנור. אבל - מובן שגם זמרים בעלי מנעד פנומנאלי אינם מבצעים דרך קבע רפרטואר של מס' סוגי קולות, אלא מתמקדים בתיחום הקולי אשר בו יש להם היכולת להגיע למיטב התוצאות הביצועיות, ולמצות לגמרי את המיקוד והברק הקולי. סוג הקול של זמר אינו נקבע רק ע"י היכולת לשיר צלילים בגבהים שונים, אלא נבחן גם ע"י הגוון הקולי, הנפח הקולי, וגם הנטייה הטבעית והמוסיקאלית של הזמר. חשוב לדעת שטכניקה בריאה ונכונה אמורה לאפשר לזמר לשיר את כל צלילי המנעד שלו באופן איכותי ויציב. בעיות טכניות או קשיים הבאים לביטוי באיזור מסויים במנעד הקולי, אינם באים לרמוז על "בעיה של התלמיד באיזור הזה", אלא מסמנים לנו באופן ברור - שההפקה הקולית של כל המנעד אינה נכונה, וכי יש צורך בהסדרה של טכניקה מתקנת ונכונה. לדוגמא : רבים מאוד מהתלמידים והזמרים טוענים בד"כ ש "יש להם בעיה בגובה". חשוב מאוד להבין שטענה כזאת מיסודה אינה נכונה, כיוון שהבעיות בהן נתקל תלמיד בחלק הגבוה של המנעד שלו, קיימות גם בחלקיו הנמוכים יותר, אלא שרק בגובה, הן באות לידי ביטוי בצורה חריפה יותר.

כלומר - בעיה באיזור מסויים של המנעד מצביעה על טעות בגישה הטכנית הכוללת. אם בעיה מתבטאת בגובה - הדרך לתקן אותה היא להסדיר את ההפקה הקולית בכל חלקי המנעד, מהצליל הנמוך ביותר ועד הגבוה ביותר.

כיסוי צלילי - הקופרטו

המונח "קופרטו" (באיטלקית : מכוסה) ניזכר בעיקר בהקשר של שירה אופראית, של נשים וגברים.

צליל מכוסה הוא צליל אשר בזמן שירה אינו מופק בצורה בהירה או ישרה, אלא מכוון אל עבר החיך הרך, בד"כ כאשר הזמר מקנה לפתיחת הפה צורה אליפטית מוארכת כמו בתנועה "או". לעתים נמשכות גם השפתיים העליונות כלפי מטה, כאילו עוטפות את רצף השיניים. השימוש ב"קופרטו" שכיח יותר אצל זמרים בעלי אוריינטציה של הפקה איטלקית, ובד"כ אצל קולות דרמטיים יותר, ולא ליריים או קלים.

בהקשר למינעד, נהוג לעתים לעבור להפקה של צלילי קופרטו בתחילת איזור צלילי המעבר, או כפי שנהוג לכנות ה "פסאג'יו". אבל חשוב לציין שלא תמיד יש צורך בחלוקה מסויימת או אחרת של איזורי המנעד, ולא לכל זמר מתאימה הפקה של "קופרטו". שימוש ב"קופרטו" הוא אינדיבידואלי ומצריך בדיקה של יעילותו, היינו - האם הוא עוזר או מקל על הביצוע או לא.

השימוש בדמיון

השימוש בדימויים ובדמיון מודרך הוא נרחב וחשוב בהוראת פיתוח קול וכן גם בזמן שירה עצמה.

בבואנו ללמוד או לעסוק בפיתוח קול, עלינו להיות פתוחים וקשובים לכל הבהרה או הסבר, או הכוונה, המתבצעים בעזרת שימוש בדמיון. הדוגמאות לכך רבות. אם נרצה לדמיין למשל צליל דק וממוקד ש"דוקר כמו מחט" איזור מסויים בפנים, או אם נחוש ונראה בעיני רוחנו קשת רחבה וגדולה בזמן שירה של פראזה - ברוב המקרים יתקבל אפקט מיידי ומתאים לכוונתנו המקורית, ויעזור לנו במהלך השירה. יש לזכור אם כן להשתמש במונחים של הנחייה מופשטת ובדמיון מודרך בזמן עצה או הוראה, וגם בזמן עבודה עצמית - לא לבחול בתכנון או הכנה שיש בהם דמיון.

היסודות המרכיבים טכניקת שירה סדירה